<h1>ספר החינוך מצוה שמ"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שלא נעביד עברי בעבודת פרך, שנאמר [ויקרא כ"ה] לא תרדה בו בפרך, ואי זו היא עבודת פרך, פירשו זכרונם לברכה שהיא עבודה שאין לה קצבה, וכן עבודה שאין אדם צריך לה אלא יעשנה כדי שלא יתבטל העבד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה לא יאמר אדם לו עדור תחת הגפנים עד שאבא, שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עבוד עד שעה פלונית או עד מקום פלוני. ואמרו גם כן בספרא שלא יאמר לו החם לי כוס זה והוא אינו צריך לו, וכן כל כיוצא בזה, אבל הביאו זכרונם לברכה במשל קלה שבמלאכות והנמהרת לעשות, וכל שכן האחרות. והכלל שלא נעבידהו זולתי בהיות הצורך לנו לעשות המלאכה ההיא שנצוהו עליה. פרטי המצוה קצרים והנה כתבתי קצתן. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג, ואין לחייב מלקות עליה לפי שאיפשר לעבור עליה בדבור לבד מבלי מעשה, ואף על פי שאינה נוהגת בזמן הזה לפי שאין קנין עבד עברי נוהג, מכל מקום ראוי לו לאדם להזהר בענין מצוה זו גם היום בהיות עניים בני ביתו ולהזהר בה הרבה ויתן אל לבו כי העושר והעניות גלגל הוא שחוזר בעולם, ומהשם הוא, ויתננו לאשר ישר בעיניו הזמן שירצה ולא יותר ואפילו רגע, שגם כי יצבור כעפר כסף ויטמנהו בקרקע ויקנה קרקעות עד אין מספר וטובה הרבה יהיה לו הכל יאבד ממנו יחד בחטאו ליי, ואם יצדק תתקיים בו הטובה כי כל מין במינו ידבק.
